העיר טייבה

העיר טייבה
העיר טייבה

שמה של העיר

השם טייבה (الطيّبة) הוא קיצור של השם א-טייבת אל-איסם (الطيّبة الاسْم) - "טובת השם" או "זו ששמה טוב". שמו של המקום בתקופות שקדמו לכיבוש הערבי של הארץ היה "עפרית" או "עפרה". בערבית משמעות המילה "עִפְרית" (عفريت) היא "שֵד", ולכן העדיפו תושבי המקום לקרוא לו בשם בעל משמעות חיובית. שם זה ניתן לכמה יישובים בארץ ובלבנון ששמם הקודם היה בעל משמעות שלילית בערבית.

השערה נוספת למקור שם העיר גזורה מהמילה "טיבתא" כפי שכתוב בתלמוד הירושלמי במסכת דמאי ב' ("עד היכן פונדקא דעמודא פונדקא דטיבתא עד כפר סבא")[2] בנוסף, ישנם ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו בשטח היישוב מתקופת הברונזה ותקופת הברזל המעידים על כך.[3] יש המזהים את טייבה עם עפרה המקראית, עירו של גדעון.[4]

עבדאללה הראשון, מלך ירדן אמר על טייבה "כל הטייבות (שבעולם) לאלוהים - למעט זו של בני סעב" (טייבה שבמשולש מכונה טייבת בני סעב)[דרושה הבהרה].

היסטוריה

 
שכונה דרומית בעיר טייבה
 
מצודת (אלעליה אלטווילה)
 
אל-סיבאט
 
עץ האלון של טייבה - הגדול בישראל

ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו בשטח היישוב מלמדים על התיישבות במקום כבר בזמן תקופת הברונזה, שהתקיימה גם בזמן תקופת הברזל. בסמוך לה עבר אחד מנתיבי "דרך הים".[5] כמו כן נמצאו שרידים של התיישבות במקום מזמן האימפריה הרומית, האימפריה הביזנטית וכן מסגד מזמן שלטונם של הממלוכים. לאחר עשרות שנים ננטש היישוב במקום, ובמאה ה-17 התיישבו בו שבטים מאזור ערב הסעודית ומצרים - השבטים המצריים מצארוה או מסארוה, שכיום מהווים את החמולה הגדולה ביותר בעיר, השבטים הבדואים ערב אל-בצה (عرب البصة) וערב אל-מראמרה (عرب المرامرة) ועוד. בזמן שלטון האימפריה העות'מאנית הפכה טייבה למרכז אזורי.

בתקופת המנדט הייתה טייבה חלק מנפת טולכרם. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שערכו רשויות המנדט נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-4,290 תושבים. שטחי הכפר השתרעו על פני 40,625 דונמים (מתוכם 1,581 דונמים שטחים ציבוריים ו-6,294 דונמים של כפר יעבץ).[6]

בזמן מלחמת העצמאות התבצרו במקום כוחות של ארגונים ערבים חמושים לצד כוחות של הצבא העיראקי. החיילים העיראקיים הוחלפו על ידי כוחות ירדניים, אשר שהו במקום בסופו של דבר במשך כשבועיים. בהסכמי שביתת הנשק עם ירדן הועברה טייבה יחד עם אזור המשולש כולו לידי ישראל. לפיכך, קיבלו התושבים אזרחות ישראלית, אולם עד שנת 1966 היו נתונים לממשל צבאי.

בשנת 1948 השתתפו תושבי טייבה בקרב נגד כוח ההגנה במהלך "מבצע מדינה", כאשר ניסו לכבוש את טירה. הכוחות שהגיעו מטייבה כיתרו את כוח "ההגנה" וגברו עליו. חלק מלוחמי ההגנה נגררו מאחורי מכונית עד טייבה וגופותיהם לא נמצאו עד היום הזה. בכך כשל הניסיון לכבוש את טירה.

בשנת 1952 קיבלה טייבה מעמד של מועצה מקומית. בשנת 1990 הוכרה כעיר. כיום טייבה היא אחת הערים הערביות הגדולות ביותר בישראל והיא העיר השנייה בגודלה באזור "המשולש".

ב-2007 הודח ראש העיר עבד אל-חכים חאג' יחיא על ידי שר הפנים ובמקום המועצה מונתה ועדה קרואה שראשיה התחלפו כמה פעמים וביניהם היו שלמה טויזר וחמי דורון,[7][8] ומסוף 2013 כיהן בתפקיד אריק ברמי. במקביל מינתה השופטת ורדה אלשיך את עורך הדין אבנר כהן כנאמן שאחראי על החזר חובות לנושים ועל הניהול הכספי השוטף של העירייה. במסגרת הוועדה הקרואה הועלה אחוז הגביה של הארנונה מ-15 ל-85, טופלו שפכים, תוכננה תוכנית מתאר לבנייה רוויה, והוזרמו לעיר רק בתקופת הכהונה האחרונה 185 מיליון שקלים. ב2015 לאחר שמונה שנים בהן ניהלה את העיר ועדה קרואה, נבחר לראשות עיירית טייבה עו"ד שועאע מסארווה. בנוסף, נבחרה לראשונה אישה, ד"ר נהאיה חביב, לכהן במועצת העיר.[1]

אתרים היסטוריים

המצודה

בחלק העתיק של העיר נמצאת מצודת אלעליה אלטווילה שהייתה במקור מצודה ומגדל ממלוכי. ב-1706 נבנתה המצודה על שרידי המצודה הישנה. המצודה נבנתה בשלושה שלבים, ואפשר לראות זאת לפי צורת הבנייה, לפי הצבע ולפי סוגי האבנים. גובה המצודה 17 מטר, והיא מורכבת משתי קומות. לקומה השנייה עולים באמצעות מדרגות פנימיות.

אל-סיבאט

הפירוש המילולי למילה "סיבאט" הוא "הסמטה שמעליה בית" או "מעבר בין שני בתים". הסיבאט בטייבה נמצא בשכונה העליונה העתיקה ליד מגדל המים (אל-חאווז). הסיבאט נבנה על ידי משפחת שנאכר ונקרא על-שם אחמד שנאכר.

עץ האלון העתיק

עץ האלון העתיק בטייבה נחשב לעץ האלון הגדול ביותר בישראל. היקפו 690 ס"מ לפי הערכות נאמד גילו בכ-1,400 שנים.[9] הוא שריד מהתקופה העות'מאנית שבה עצי האלון היו נפוצים באזור השרון. העץ נמצא בשדותיו של ואליד צאדק, בעבר חבר כנסת וסגן שר החקלאות מטעם מרצ בממשלת רבין השנייה.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2016, מתגוררים בטייבה 41,577 תושבים (מקום 46 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.6%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2016, לטייבה דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ו (2015-‏2016) היה 65.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2015 היה 5,833 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,868 ש"ח).[10]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב: